שמירה על מחממי האינפרא-אדום בחדר האמבטיה – בטוחים ויבשים
התקנת מחמם אינפרא-אדום בחדר אמבטיה פירושה למעשה מאבק נגד האדים. ישנה רטיבות ולחות בכל מקום. ומכיוון שמים וחשמל הם שילוב מסוכן, כל פגם קטן בחומרי הבידוד עלול לגרום לקצר חשמלי או לבעיות אחרות.
זה לא משהו שרוצים לנסות לנחש…
עצירת הדליפות
מעטפות פלסטיקיות רגילות אינן מספיקות כאן. כדי לשמור על החשמל במקומו, אנו משתמשים בחומרי בידוד כמו סיליקון לטמפרטורות גבוהות או חומרי בידוד קרמיים, בדיוק במקום בו האלקטרודות נפגשות. ניתן לחשוב על זה כעל מגן חסין למים, שמונע מהלחות לחדור לטרמינלים החשמליים. יש צורך בחומרים שיכולים לעמוד בעומסי חשמל גבוהים מבלי להיהרס.
חיבור לקרקע ו”רשת הבטיחות”
אנו תמיד מחברים את המחממים האלו לקרקע באמצעות חיבור ישיר. זו רשת בטיחות פשוטה – אם אחד הרכיבים נהרס, אנו רוצים שהמפסק יפעל מיד. הדבר האחרון שרוצים הוא שהמעטפת החיצונית של המחמם תהיה חשמלית.
כדי לוודא שהכל תקין, אנו עורכים בדיקה באמצעות מגומטר במתח של 500V DC. אם ההתנגדות של חומרי הבידוד יורדת מתחת ל-2MΩ, זה סימן לכישלון. אין חריגים.
האיזון בין חום לבידוד
זו הבעיה הקשה. ניתן לחשוב ש“ככל שהבידוד טוב יותר, כך טוב יותר”, אך זה לא נכון. אם סוגרים את המחמם בצורה קפדנית מדי, כך שהוא יגיע לרמות IPX4 או IPX5, אז החום נשאר בתוך המחמם. הרכיבים הפנימיים יתחממו יותר ויותר. אם סוגרים את המחמם יותר מדי, בלי להוסיף מערכת לפיזור החום, החום יגרום להרס מהיר של חומרי הבידוד.
זו בעיה של איזון – צריך למצוא את הנקודה האידאלית בין מניעת חדירת המים לבין אפשרות לפיזור החום. לכן אנו משתמשים בחוטים בעלי עובי גדול יותר – הם יכולים לעמוד בטמפרטורות גבוהות, כך שהמחמם לא ייהרס מבפנים.