הסיבה האמיתית שבגללה מחמם המראה בחדר האמבטיה נהרס
בואו נהיה כנים: חדר האמבטיה הוא סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, הטמפרטורות משתנות במהירות מטמפרטורות נמוכות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד, והחום העז מתרכז בנקודות קטנות.
רוב האנשים חושבים שהרכיב שנהרס ראשון הוא רכיב החימום עצמו. אך ברוב המקרים זה לא הרכיב עצמו – אלא החיבורים בין החוטים.
מה קורה בפועל? החיבורים בין החוטים נהרסים. לחות חודרת לשם, פוגעת בחוטים החמים, וכתוצאה מכך הבידוד נהרס והמכשיר נהרס.
למה המוצרים הזולים לא עומדים בעומס
במפעלים רבים משתמשים רק בסיליקון בסיסי או בחומרי הדבקה זולים. הבעיה היא שחומרים אלו אינם יכולים לעמוד בהתרחבויות ובכיווץ התמידיים של המכשיר. בסופו של דבר, החיבורים נהרסים.
כשיש פספוס בחיבורים, המכשיר “נושם” – הוא מושך אוויר לח לתוך החיבורים החשמליים. אנו רואים זאת כל הזמן אצל מכשירים זולים. תהליך האטימה נעשה בחיפזון.
איך אנו מתקנים זאת
כדי למנוע את השחיקה הגבוהה כתוצאה מהטמפרטורות הגבוהות, אנו עושים דברים אחרת. ראשית, אנו לא משתמשים בחוטים רגילים – אלא בפולימרים מיוחדים או בחוטי סיבי זכוכית. חומרים אלו לא יימסו או לא יכווצו כשהמחמם פועל. בנוסף, אנו משתמשים בחומר אטימה מיוחד שנצמד למעטפת הקוורץ או הקרמיקה.
זו בעיה של איזון – אם החומר האטימה קשה מדי, הוא נשבר; אם הוא רך מדי, הוא גורם לדליפות. השקענו הרבה זמן במציאת הרמה הנכונה של גמישות החומר, כך שהוא ינוע יחד עם המחמם ולא נגדו.
הקושי שצריך להבין
הבעיה היא שחומר אטימה טוב דורש יותר מקום. אי אפשר פשוט להקטין את גודל החיבורים כדי שהמכשיר יתאים למסגרת המראה הקטנה – זה עלול לגרום לדליפות. החומר האטימה צריך להיות בעל נפח מספיק כדי לספוג את כל הלחץ התרמי.
אם אתם עוצבים מחמם מראה קומפקטי, עליכם להשאיר מספיק מקום לחומר אטימה איכותי. אחרת, אתם בעצם יוצרים מכשיר שנהרס תוך שישה חודשים.