למה החימום החיצוני שלכם בעצם נהרס (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
בואו נהיה כנים: לחימומים חיצוניים יש חיים קשים. הם נמצאים בחוץ, תחת הגשם, קופאים בחודש ינואר, ואז נחשפים לחום עז ברגע שמפעילים אותם. זו מעגל אינסופי של טרדות.
רוב האנשים חושבים שהרכיב שנהרס ראשון הוא לוח החימום עצמו. אבל בדרך כלל, הבעיה נעוצה במקום הקטן שבו החוט נכנס למארז החימום.
הבעיה עם חומרי אטימה “זולים”
אם אתם קונים חימום זול, בדרך כלל תמצאו שם חומר סיליקון או דבק פשוט שמאטם את החלל שבו החוט נכנס למארז. ביום הראשון זה נראה בסדר.
אבל הבעיה היא שהחום גורם לחומרים להתרחב. כשהחימום פועל, המתכת והדבק מתרחבים במהירויות שונות. זה יוצר פערים קטנים שאי אפשר לראות.
כשהפערים האלה נפתחים, לחות חודרת פנימה. היא פוגעת בחיבורים החשמליים, וכך נוצר מעגל קצר. לאחר מספר עונות, החומרים האלה נהרסים עקב הלחץ.
איך אנחנו עושים זאת אחרת
החלטנו לא להמשיך בשיטה הזו. במקום להשתמש רק בדבק, אנחנו משתמשים בתהליך מסודר יותר.
אנחנו מתחילים עם חיבורים מצופים בניקל – כי קורוזיה היא האויב הגדול. אחר כך אנחנו משתמשים בחומרי אטימה עמידים בפני חום. אבל הסוד האמיתי נעוץ בחומר שבו אנחנו מכסים את כל החיבורים. זהו פולימר עמיד בפני חום, שמתרחב ומתכווץ באותו קצב כמו המארז עצמו.
זה מונע את התופעה של חדירת לחות פנימה. אתם יודעים, התופעה שבה החימום “שואב” אוויר לח כל פעם שהוא מתקרר? כן, אנחנו פותרים את זה.
החיסרון היחיד
יש חיסרון אחד: מכיוון שהאטימה כל כך טובה, אי אפשר פשוט לשלוף את החוט ולהחליפו אם רוצים חוט ארוך יותר. החוט נמצא “תקוע” במקומו.
זו עסקה – אתם מוותרים על האפשרות לשנות את החוטים בשטח, אבל אתם מקבלים חימום שיכול לעמוד בחורף גשום בלי להיהרס. אם אתם מתקינים את החימום במקום עם מזג אוויר קיצוני, אני מעדיף חיבור עמיד לחלוטין על פני חוט שניתן להחליפו.