יצירת מחממי אמבטיה שיחזיקו מעמד לאורך זמן
התקנת מחמם אינפרא-אדום באמבטיה זה בעצם כמו לבקש ממכשיר אלקטרוני לחיות בסאונה. בגלל האדים, הטמפרטורות המשתנות כל הזמן, והלחות הגבוהה, זו סביבה קיצונית עבור המחמם.
בתיאוריה, אנו מייצרים את המחממים שלנו כך שיעמדו בתקן IP55. זה אומר שהמעטפת של המחמם מוגנת מפני אבק, והוא יכול לעמוד בפני כמה טיפות מים. אבל בואו נהיה כנים: תקן כזה לא מונע מהמחמם להתקלקל כבר לאחר שישה חודשים מרגע ההתקנה.
למה אנו מבצעים “מבחני עמידות” למחממים שלנו?
אנו לא סומכים רק על התכניות הטכניות. אנו שולחים כל סדרה של מחממים לחדרי בדיקה שבהם יש חום ולחות גבוהים. אנו לא רק מרססים את המחממים במים – אלא גם כולאים אותם בתוך תיבות חמות ולחותיות למשך ימים רבים. המטרה היא לאפשר ללחות לחדור לכל סדק קטן, ולבדוק כל אחת מהחיבורים. אם יש חיבור שאינו טוב, הלחות תחדור פנימה, תגרום לחמצון של החלקים האלקטרוניים, או שהמחמם יפסיק לעבוד. על ידי חיקוי שנים של תנאי לחות באמבטיה, אנו מגלים את הסדקים – לא בבית שלכם, אלא אצלנו.
המאבק נגד נקודות הטל
זו הבעיה הקשה: חוקי הפיזיקה. נורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד. אך ברגע שמכבים אותן, המעטפת שלהן מתקררת במהירות. באמבטיה עם אדים, ירידה פתאומית בטמפרטורה יוצרת “נקודת טל” בתוך המחמם. בעצם, טיפות מים מתחילות להתגבש על החוטים החשמליים ועל השקעים. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחומרים מיוחדים. אם לא נבצע את מבחני העמידות, ייתכן שנפספס סדק קטן מדי שלא נוכל לראותו. בסלון, סדק כזה אינו משמעותי. אך בחדר אמבטיה? זה סוף העולם עבור המחמם.
בדיקה מעשית
אף חיבור לא יחזיק לנצח. עם הזמן, החומרים שמשמשים לחיבורים נהיים קשיחים יותר ומאבדים את יכולת החיבור שלהם. אנו בוחרים חומרים שיעמדו בפני השחיקה, אך עדיין צריך לעזור לחומרים האלו. ודאו שהמחמם מותקן בצורה נכונה, כך שהלחות תוכל לצאת החוצה. אם המחמם מותקן בצורה הפוכה, אתם מתנגדים לחוקי הפיזיקה. ותאמינו לי – אפילו תקן IP55 לא יכול להציל את המחמם אם הוא נמצא במים.